Tag Archives: בלפוריה

[הבלוג] געגועי לזביידי

געגועי לזביידי, חלק א’:

לא פעם שאלו אותי אם אינני מתגעגע לעיר, שאותה החלפתי בכפר הקטן שבעמק, אותו ישוב הקרוי על שמו של אותו לורד אנגלי שהתחיל את כל הבלגן. היהודים קיבלו ממנו מכתב שלא יפסיקו לנפנף בו. הערבים טענו שהאיש הזה נתן אדמה שלא שייכת לו לעם שלא גר פה. אבל העובדות נקבעו.

במאה השנים שחלפו מאז, מושב בלפוריה, שנקרא על שמו, לא הופיע כמעט בכרוניקה התקשורתית, למעט מקרי טביעה, פה ושם, בערוץ הנחל שעולה על גדותיו בחורף או בעטיה של קבוצת כדורגל, הפועל בלפוריה, שהפתיעה בראשית שנות החמישים של המאה שעברה כשעלתה לליגה העליונה, וגם נכנסה להיסטוריה הספורטיבית כאחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגת העל, כשסיימה את העונה עם למעלה מ-100 שערי חובה.

אבל כששואלים אותי אם אינני מתגעגע לעיר שעזבתי אני עונה מיד ובכנות – מה פתאום, כולם באים לכאן!

לכן, כשהופיעו אצלנו היום פתאום עשרות ניידות משטרה ומג”ב ומסוקים חגו בעצבנות ממעל, לאחר שנמצאו בשדה הסמוך חפצים שהשאירו הבורחים מכלא גלבוע, לא התפלאתי כלל. פתחתי את שער הכניסה, הכנתי לאורח המכובד, זביידי, צלחת של סברס קר והתקנתי את המיקרופון. בוא תכנס, חביבי, זה יהיה אחלה פרק לפרות הקדושות…

געגועי לזביידי, חלק ב’. ראיון עם השטן:

תכנס יא חביבי, אל תפחד, אמרתי לו. הוא ניסה להתחבא מאחורי השיחים ליד השער של הבית אך משהבחנתי בו הוא הזדקף ולא ניסה לברוח. נדמה היה לי שפניו המוכרות מהפיצוץ שהשחיר אותן השחימו עוד יותר ודבלולי זקן מאובקי עפר כיסו אותם. הושבתי אותו במטבח והגשתי לו כוס מים קרים. אחרי שנרגע קצת הוצאתי את צלחת הסברס מהמקרר והנחתי לפניו. תעשה לי כוס קפה חזק, ביקש. אני מתגעגע לקפה של שאטה. אחלה קפה. וואללה, בלי הקנטינה היה יכול להיות יותר גרוע.

מגיע לך טלפון הביתה, אבל אולי לא כדאי עכשיו, הצטדקתי.

אתה צודק, כל המדינה שלך רודפת אחרי. אני יודע שבסוף יתפסו אותי, ככה זה, יש לכם צבא חזק, אבל לא ישברו אותנו. צחקנו עליכם, אבל אני מקווה שעכשיו החארות ממג”ב לא יתקעו לי כדור בגב. תגיד, יש לך את הטלפון של צביקה יחזקאלי?

בחייך, עכשיו שבת. איזה צביקה יחזקאלי יענה לך. הוא יותר דתי מהחברים החדשים שלך מהג’יהאד. אם כבר, תגיד, איך הצלחת לקבל העברה לתא האסלאמי?

שמע, אני יודע לדבר יפה וזאת ורדה מהשב”ס נמרחה עלי. כל יום נתתי לה מחמאות, כאלה קטנות. כל יום עוד אחת ועוד אחת. והשמנמונת הזאת ממש נדלקה עלי. היינו מדברים בכל הזדמנות, וצחקנו שיום אחד היא תבוא לגור איתי בג’נין. היא היתה מבריחה לי מדי פעם מתוקים כאלה מהקנטינה ואני הייתי מבריח לה נשיקות. היא היתה עובדת אצל מפקד האגף והתחלתי לזרוק לה, שאם ישימו אותי בתא אצל הג’יהאד אני אביא להם מידע חשוב. יש לי שם טוב, הרי עבדתי עם כולם, גם עם השב”כ וגם עם הרשות וכשאבו מאזן הגיע למחנה בג’נין לקחתי אותו על הכתפיים. אצלכם בשב”ס אוהבים את העצאפיר, המשת”פים בכלא, הם יכולים להביא הרבה מידע. ורדה דיברה עם הקצין שלה וזה היה מת מזמן להיכנס לתוך הלב של הג’יהאד. ככה העבירו אותי לתא שלהם.

זה באמת נכון שעבדת עם השב”כ הישראלי?

תשמע, אני חבר של כולם. ג’יהאד, חמאס, פת”ח, הרשות, השב”כ, כולם זונות. אנחנו חלשים וצריך להסתדר איתם. הישראלים הרגו את אמא שלי ואת אח שלי והם עדיין מחפשים נאמנות? אני עשיתי לשב”כ מה שעשה אשרף מרואן למוסד במצרים. שכנעתי אותם להכניס אותי לתא של עראדה ושל קאדרי מהג’יהאד, שאהיה העצפור שלהם. במקום זה ברחתי להם מתחת לרגליים, כמו ציפור והכנסתי קצת שמחה ללב העם שלי.

אבל איך חופרים מנהרה כזאת בידיים ריקות?

אתם היהודים, כנראה לא קוראים טוב את התנ”ך שלכם. אתה מכיר את הסיפור על מרכבות סיסרא, שטבעו בבוץ? זה היה בעמק יזרעאל, לא רחוק מהר תבור. מי שמכיר את העמק, כמונו, הפועלים הפלסטיניים, יודע שבגלל שהאדמה חרסית, היא מתנפחת בגשם ומתבקעת בקיץ. בגלל זה הבניינים נסדקים והמהנדסים שלכם אומרים שצריך לבנות על כלונסאות בטון. אבל האהבלים האלה לא הבינו שבית כלא זה לא בית מגורים בעפולה עלית. ככה הארכיטקט של שאטה סידר לנו מנהרה מוכנה. חבר שלי הוריד את התכניות מהאינטרנט ושלח לי. היה צריך לשבור רק קיר בטון אחד בשירותים וקצת לחפור בסוף. אתה יודע, בציפורניים זה לא מספיק, אבל ורדה עזרה לנו. כשתקימו ועדת חקירה אולי תגלו ואולי לא…

אבל תגיד, ההיגיון אומר שתברחו דרומה, לאזור ג’נין, למה הלכתם בכיוון ההפוך?

הבנו שאחרי ההשפלה הזאת, הצבא יכסה את ההרים ואת כל המעברים לג’נין. התכנית היתה לבלבל את הצבא וללכת הפוך, דווקא לכיוון צפון, ולנסות לעבור את הגבול ללבנון. נסראללה הבטיח לדאוג לנו. אחרי זה יש את טורקיה. יש הרבה אפשרויות. איך אתם אומרים, עם חזק לא מפחד מדרך ארוכה… או משהו כזה. טוב, עכשיו אני חייב להמשיך. תודה על הסברס והקפה. היה לי נחמד לפעמים להתעסק איתכם, אבל גם אכלתי הרבה חרא, כמו שאומרים. תסלח לי שלא אומר לך לאן אני ממשיך מכאן. אני עייף. מת לנוח. כתר חיראכ, סלאמאת.

לפני שחמק מבעד לשדרת הקקטוסים הוא נעצר, הסתכל עלי פעם אחרונה, וזרק; בחייאת רבק אחי, שום ד”ש לטלי פחימה, בסדר?

צילום: יוסי אלוני

[הבלוג] הלורד בלפור מבקר את דוד שמגגה בבלפוריה

2 בנובמבר 2020:

היום לפני 103 שנים שלח רוזן אנגלי, חבר במסדר הבירית מכתב למיליונר יהודי ובו הבטיח חבל ארץ שלא שייך לו לעם שעדיין לא הגיע לשם. “הצהרת בלפור” קראו לזה. מאז לא מפסיק הריב על אותו חבל ארץ נידח בין העם שקיבל את המכתב לבין העם שישב בו, וכולנו, אם נרצה או לא, שותפים לאותו גורל שהועידו לנו האנשים המוזרים האלה, ג’יימס ארתור בלפור, הלורד ליונל רוטשילד וידידם הקרוב, המושך בחוטים מאחורי הקלעים, חיים וייצמן, שנראה כאן בתמונה יחד עם בלפור בעת ביקור בבלפוריה.

 

לפני כמה שנים עזבתי את ירושלים שבה חלפו מרבית ימי הבוגרים ועברתי לחיות בנחלה משלי במושב בלפוריה בעמק יזרעאל, הישוב היחיד בעולם הקרוי על שמו של המבשר. לא נחלה של ממש ירשתי מהורי, אלא שדה ריק עם שאריות של גבעולי חיטה וברקנים, שהשתרע על מה שהיה פעם הבית והמשק של הדוד שמגגה, מצד אימי, שנענה למכתבו של הלורד האנגלי ובא מאמריקה ליישב את פלסטינה.

אביו של שמגגה, שהקדים לעזוב את אירופה והיגר לאמריקה היה לענף היחיד של משפחת אימי, ששרד את המלחמה הגדולה. ממקום מושבו באמריקה הוא רכש בראשית המאה שעברה נחלה בת מאה דונם בעמק, ש”שר הישימון שלט בו בכל”, במחיר של 240 דולר – שאותו ישלם ב-24 תשלומים שווים מדי שלושה חודשים. כמוהו עשו עוד כמה יהודים אמריקאים שהתאגדו ל”קהילת ציון”, וחלמו להיות פלאחים עבריים באדמת העמק. הם בנו, לראשונה בא”י, בתי בטון, שקיבלו את השם העברי הבלתי מוצדק “בתי המיליונרים”.

מרבית אדמות העמק נקנו ע”י יהושע חנקין, שכבר יכול היה להיות מיליונר בעצמו, היות והפך לאיל הנד”לן הגדול מכולם בתולדות הציונות, אחרי שרכש בימי חייו מאות אלפי דונמים. במהלך מסע הרכישות שלו הסתובב חנקין ברחבי העמק במין דיליג’נס שחור, כרכרה, שאותה נהג שוורצמן הזקן ממרחביה, שלא מזמן מצא אותה בנו, השכן שלי מבלפוריה בעל ידי הזהב, כשלד במחסן גרוטאות ושיקם אותו לתפארה, כפי שניתן לראות בתמונה.

הכרכרה של חנקין בבלפוריה

שמו האמיתי של דודי היה הארי צבי גרשון מנדלסון, אך אצלנו במשפחה קראנו לו תמיד “שמגגה”, כינוי שהוא עצמו בחר, פשוט מפני שהיה שלומיאל חסר תקנה. כשהייתי ילד קטן פגשתי אותו פעם אחת כשהגיע מאמריקה לבקר את הורי ובעברית הארכאית שלו סיפר לי כיצד היה חולב את הפרות אך החלב, מעשה שטן, במקום לדלי מצא את דרכו תמיד לתוך שרוול חולצתו. “הייתי שמגגה”, הודה בפני והסביר בכך את נסיבות חזרתו לאמריקה.

ב-1925, באותה שנה שהדוד שמגגה בא לבלפוריה, הגיע גם הלורד בלפור לבקר בישוב והתקבל בכבוד מלכים. בתמונה הכמעט יחידה שנשארה מהביקור ההיסטורי יושבים לצידו של מבשר “הבית הלאומי”, נחום סוקולוב, חיים וורה וייצמן, חיים ארלוזורוב, ועוד אנשי מעלה. מאחורי גבו של הלורד עומד, זקוף ומחייך, ד”ר דב ברכאן, המקומי, שעליו נספר בהזדמנות אחרת. אבל דודי שמגגה לא נראה בה.

יש להניח כי לאחר שטעמו מהתקרובת הצנועה ביקש הלורד האנגלי להסתובב קצת ולבחון מקרוב את הישוב שנקרא על שמו ולצורך כך הוצע לו לעלות על הכרכרה של שוורצמן הזקן. אחרי סיבוב קצר ברחוב הראשי של הכפר הגיעו האורח ומלוויו אל הנחלה האחרונה בישוב, המשק של מנדלסון. דוד שמגגה, שהיה טרוד באותה שעה בחליבה של הפרות, כשהוא יושב על שרפרף בן רגל אחת, לא שם לב כלל שמבשר הציונות המעשית ניצב ממש בפתח הרפת שלו. הלורד האנגלי שהבחין מיד שמדובר בידיים שמאליות היות והחלב שיצא מפטמות הפרה לא עשה את דרכו כמקובל אל הדלי אלא ניתז לתוך שרוול חולצתו של החלבן, התקרב בשובבות אל הדוד שמגגה מאחור ולחש באוזנו משהו שהתברר כנבואה שתגשים את עצמה במהרה:

!Yankee, Go Home

שמגגה בבלפוריה, 1926

***

מאז אותו ביקור יחיד של בלפור בבלפוריה, שהתקיים ב-7 באפריל 1925, לא הגיע שוב לבלפוריה מקבץ כה רם מהאליטה הארץ ישראלית, כיוון שמיד לאחר אותו אירוע שקע הישוב באלמוניות, שכמעט לא הופרה במשך כ-95 שנה. שהרי לבד מקיומה של קבוצת כדורגל, הפועל בלפוריה, שהפתיעה בראשית שנות החמישים כשעלתה לליגה העליונה, וגם נכנסה להיסטוריה הספורטיבית כאחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה, כשסיימה את העונה עם למעלה מ-100 שערי חובה, שנומקו בכך שהשחקנים לא התאמנו והגיעו למשחקים ישר מהרפת ומהפלחה – רק מעטים ידעו משהו על הישוב הקטן הזה.

***

בשבתות האחרונות, כמו בצמתים רבים אחרים בעמק ובכל הארץ, עומד קומץ מתושבי בלפוריה בכניסה לישוב עם שלטי מחאה כנגד היושב בבלפור. כשחשבתי על הנוסח היאה לשלט אותו אחזיק כמו מין “הצהרת בלפוריה” פרטית משלי, נזכרתי בדודי שמגגה, שאף שמעולם לא הזיק לאיש הוא בחר לחזור לאמריקה לאחר שהתברר לו שהוא לא-יוצלח גמור. “לך!” כתבתי על השלט שלי.

הצהרת בלפוריה, אוקטובר 2020

***

#בוסתןבעמק

#פרותקדושותהבלוג

 

[פרות קדושות] פרק 23. הלורד בלפור מגיע לבלפוריה

לקראת יום השנה ה-100 להצהרת בלפור הלכו ותכפו האירועים שבאו לציין את היורצייט ובכלי התקשורת התרבו הדיווחים ומאמרי הדעה על 48 המילים העמומות של הלורד הבריטי, אך בעלות המשמעות הדרמטית, ובחנו אותן כמעט מכל זווית אפשרית. אבל אנחנו רוצים להתעכב על אירוע אחד, שהתקיים בבלפוריה, שבעמק יזרעאל – הישוב היחיד בעולם שנקרא על שמו של בעל ההצהרה.

לפני חמש שנים עזבתי את ירושלים ועברתי להתגורר בבלפוריה, על מנת ליישב מחדש נחלה, שנרכשה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת ע”י דוד רחוק מאמריקה, וננטשה לבסוף. בלפוריה, הוא מושב קטן ונחבא אל הכלים, בין כתפי הרי נצרת לחמוקי גבעת המורה. כשבלפור בא לבקר את הישוב שנקרא על שמו בשנת 1925, נולדו מי שהם היום זקני הכפר, בני ה-90 פלוס. ב-2 בנובמבר 2017, בדיוק ביום השנה ה-100, התכנסו בניהם ונכדיהם של ראשוני הישוב לציין את האירוע שנחרט בזכרון הקולקטיבי של שני העמים שחיים בארץ הזאת. אחרי ששרנו בצוותא את השירים הנכונים הזמנתי עד מומחה, היסטוריון וחוקר האימפריה הבריטית, לחשוף את אחורי הקלעים  של ההצהרה ששינתה את פני הציונות ולספר על האנשים, הכוחות והאינטרסים שסללו את הדרך למפץ הגדול שעיצב את פניו של המזרח התיכון.

ד”ר אייזיק לובלבסקי (אוניברסיטת ת”א והאוניברסיטה הפתוחה) הציג את התהליך הפילושמי שעברו הכנסיות בבריטניה הגדולה החל מהמאה ה-19, כמצע שיכול להסביר את ההצהרה האלטרואיסטית והבלתי מובנת של המעצמה הקולוניאליסטית הגדולה, שבאה לתמוך בשיבת היהודים לציון, בזמן ש-90 אחוז מאוכלוסיית א”י לא היתה יהודית. וגם על ההחמצה הגדולה של הציונות, במהלך 20 שנות חסד בריטי: הארץ היתה פתוחה לעלייה מסיבית של יהודים ואפשר היה להציל את יהדות אירופה, אבל העם בחר להישאר בגולה הנעימה עד שנשמעו פעמי הנאציזם. “עם ישראל, אייכה?” זעק וייצמן ולא נענה.

האזינו, שיפטו ושתפו!

להאזנה בזרימה, או להורדת קובץ הקול להאזנה (מומלץ):

תמונה ראשית: הלורד בלפור בבלפוריה, 1925

מוסיקה: אל ראש ההר – לוין קיפניס, חנינא קרצ’בסקיאילקה

לקריאה נוספת:

דני גוטווין – הגורמים לפרסום הצהרת בלפור

ריצ’ארד קאמפ: בלפור צדק

עופר אדרת: המאבקים מאחורי הקלעים של ההצהרה

שלמה אבינרי, הצהרת בלפור: הקשרים וההשלכות

הפלסטינים מבקשים לתבוע את בריטניה על הצהרת בלפור

פרשת משולש האהבים שמאחורי ההצהרה

האיש שהצליח להפוך מכתב זניח להצהרה ששינתה את ההיסטוריה

לצפייה נוספת:

הלורד בלפור מבקר בבלפוריה

הספריה הלאומית: כמה לורדים צריך בשביל הצהרה אחת?

להאזנה דרך האתר: