Tag Archives: אורי מילשטיין

[הבלוג] “הקסטל, מה אתה נזכר עכשיו?” צעק עלי. עכשיו כצנלסון מת

משה כצנלסון. צילום יזהר באר

בסיפור הזה אפשר למצוא הכל; דרמות לאומיות, מנצחים ומנוצחים, גיבורים ואנטי גיבורים, ובעיקר תמצית מרוכזת במיוחד של אמיתות היסטוריות ושיבושן. בסוף השבוע הלך לעולמו לוחם הפלמ”ח משה כצנלסון, שהתארח בפרק 10 של “פרות קדושות”, שעסק בקרב הקסטל ובשאלה; מי הרג את עבד אל קאדר אל חוסייני? מותו מחזיר אותי ליממה הגורלית ההיא שבה מצא את עצמו כצנלסון גיבור במרכזה של דרמה של טעויות.

אפשר לומר שהאירוע שהתרחש על הקסטל בבוקרו של 8 באפריל 1948, הריגתו המקרית של עבד אל קאדר אל חוסייני ע”י חייל יהודי, היה מהחשובים בתולדות מלחמת העצמאות והנכבה הפלסטינית. בדרך התמציתית ביותר אפשר לומר שעד אז הכוחות הערביים המקומיים היכו ביהודים. מאותה יממה גורלית ולאחר מותו של המפקד הערבי הנערץ והמוכשר, חוסייני, במהלכה, השתנו פני המלחמה וגבר כוחו של הצד היהודי עד הניצחון הסופי בקרב על ארץ ישראל.

אז מי היה החייל היהודי שהרג אותו?

פרק 5 של “פרות קדושות” התמקד בקרב על הקסטל לקראת צאת ספרו של דני רובינשטיין “זה אנחנו או הם”, שעסק בקורות היממה ההיא ובדמותו של חוסייני. פרק 10 חקר את השאלה מי הרג את חוסייני והציג את גרסתו של כצנלסון שנתמכה על ידי מקורות נוספים.

כשצלצלתי למספר שהשגתי לא ידעתי שכצנלסון עדיין בחיים. קיוויתי לדלות מידע מילדיו או מאשתו אם היא חיה בעצמה. אבל אי אפשר היה לטעות בקול הפלמ”ח העבה שרעם מעבר לקו; “הקסטל, מה אתה נזכר עכשיו?” נפגשנו. בחצר ביתו שכנה מנומנמת סדנה שיכולת למצוא בה כל מקדחה, משאבה או מלחציים של פעם, מסוג שכל שגבר רק יכול לחלום עליהם. אבק של שנים וקורי עכביש כיסו אותם. באחרית ימיו הוא היה מרבה להתבונן בציפורים מבעד לחלון הענק במטבח בביתו בטבעון. הקסטל והאיש שהרג כמעט בטעות היו זיכרון רחוק, שאותו שיחזר בעבורי בדייקנות של רואה חשבון.

עד אז היתה גרסה רשמית אחת לפיה הרג את המפקד הערבי לוחם החי”ש מאיר כרמיול, שנהרג אף הוא על הקסטל מאוחר יותר. גרסה זו הופיעה לא רק בויקיפדיה ובספרי ההיסטוריה של מלחמת תש”ח אלא גם בכל הטקסטים של מורשת הקרב ואף בשילוט באתר הקסטל עצמו.

לא היינו נצרכים לחזור שוב אל הקסטל ולפרק העוסק בשאלה מי הרג את חוסייני ותרם בכך להכרעת המלחמה ב-1948, לולא המידע החדש שהבאנו, שפירק את הנרטיב המקובל עד אז. יש לומר, לשאלה מי לחץ על ההדק והרג את מפקד הכוחות הערביים אין, כנראה, חשיבות היסטורית יוצאת דופן, אבל המידע שהוצג יכול להצביע על הדרך שבה מעוצבים הנרטיבים הלאומיים שלנו. מי קובע אמת ועובדות מהן וגרסתו של מי אינה נשמעת. דמות חדשה עם סיפור שונה לחלוטין הפציעה, כאילו משום מקום, ובלבלה את סיפור המעשה.

הקרב על הקסטל ומיתוסי הגבורה שנקשרו בו התברר כאנדרלמוסיה רבתי בקרב הכוחות היהודים, כאסון צבאי, שהביא לבריחה מן ההר ולטבח כל הפצועים היהודים שנותרו מאחור. בפרק הוצגו החיכוכים הקשים בין יחידות החי”ש והפלמ”ח עד כמעט מלחמת אחים והמאבק על הנרטיב ועל האתוס, שממשיך עד היום הזה, בשצף קצף, כאילו לא חלפו כבר יותר משבעים שנה. היה אף מישהו, אורי מילשטיין שמו, שניסה ליצור מצג של דמיון בין הריגתו של חוסייני על הקסטל לבין מעשהו של החייל היורה מחברון, אליאור אזריה.

***

לא מזמן, ארבע שנים לאחר פרסום הפרק הנ”ל קיבלתי מכתב ממנהל אתר הקסטל, ארנון זרניצקי, שאינני מכירו, ממנו למדתי שלא רק שהוא כנראה מקשיב לפרות הקדושות, אלא שלפעמים אפשר באמצעות תכנית משודרת לשנות נרטיבים מושרשים:

יזהר שלום,

אני שמח לבשר לך שאתר הקסטל שינה את פניו ללא היכר בשנים האחרונות ונעשה ניסיון לאזן בנושא ההנצחה והנרטיב של החי”ש והפלמ”ח.

אני באופן אישי חולק עליך בנושא השליטה על הזיכרון אבל זה לא המקום להתדיין בו.

אני מזמין אותך לביקור באתר המחודש.
ארנון רזניצקי,
מנהל אתר לאומי הקסטל

***

 משה כצנלסון היה איש נחבא אל הכלים, צנוע, ישר ומתון בדעותיו. לימים הפך גם לתומך שלום נלהב. בשבת האחרונה הלך לעולמו. יהי זכרו ברוך!

 קישור לפרק, כדאי להקשיב: 

הקרב על הקסטל, חלק ב’ – אז מי באמת הרג את עבד אל קאדר?