הבלוג

געגועי לזביידי, חלק א’: לא פעם שאלו אותי אם אינני מתגעגע לעיר, שאותה החלפתי בכפר הקטן שבעמק, אותו ישוב הקרוי על שמו של אותו לורד אנגלי שהתחיל את כל הבלגן. היהודים קיבלו ממנו מכתב שלא יפסיקו לנפנף בו. הערבים טענו שהאיש הזה נתן אדמה שלא שייכת לו לעם שלא גר ...

הקיץ הזה הביא הרבה צער על האדם ובעלי החיים, עד כי אי אפשר היה להימנע עוד מהתהייה על תפקידו של הרוע במעגל החיים הגדול. לסיפור הזה אין ממש התחלה, כיוון שיחל הסיפור באשר יחל, תמיד יהיו סיפורים קודמים ומלחמות קודמות. וכך, עוד לא סיימתי להיאבק  בינבוטים ובכשות, בחבלבל, ביבלית ובשרכי ...

אלוף בדימוס אלעד פלד, שהלך אתמול לעולמו, הגיע אל המעשה הגדול של חייו מוקדם, ב-1948, כשעמד בראש יחידה של 35 לוחמים שכבשה את צפת. הוא היה אז בסך הכל מפקד מחלקה, פלמחניק בן 20. במלחמת ששת הימים כבש את ג’נין ואת עמק דותן וכשפרש מהצבא הפך לאיש חינוך נחשב בארץ ...

כל הדרך מהעמק צפונה שייטתי לי לבדי בנעימות בתוך ערפילי הבוקר כשסימפוניה של ציפורים משכימות קום מזמרת מסביבי, סיבה טובה לא ללחוץ, בינתיים, על כפתור הנייד שמתחבר לשיניים הכחולות שבקסדה ומנסה לפתות אותי להפעיל את רשימת המוסיקה שלי, שזו המצאה יוצאת דופן, כמו להיות בתוך אולם קונצרטים שמחובר ישירות לאוזן ...

לפני כמה ימים כשחלפתי דרך הבוסתן שלי הבחנתי בתחילת הבשלת המישמש. הפירות היו כל כך יפים ומפתים, אך למרבה הצער קצת קשים וירקרקים עדיין. קטפתי מהפרי וטעמו היו בוסרי. הסתלקתי משם בהבטחה נחושה לשוב בקרוב מאוד. מהו קרוב, כשמדובר במישמש שעונתו כה קצרה? הבוקר קמתי מעל משכבי ובפי טעם הפרי ...

מפוסט בפייסבוק של Avshalom Elitzur למדתי על מותו של עדי צמח, לפני ימים אחדים, שהיה כוכב באקדמיה, מטאור אינטלקטואלי, אישיות סבוכה ששובל של סקנדלים ליוו אותה, עד שנעלם פתאום לפני כ 15 שנה ולא ידעתי למה. התברר כי שבץ קשה הדמים את המוח החריף ומאז חי כצמח. לא למדתי אצלו ...

כשהטילים התעופפו מעזה והתותחים והמפציצים זעמו מהצד השני והשומרים לא שמרו על החומות, אני ליקקתי דבש ראשון של רדיית אביב. כשאין הרבה מה לעשות מול איוולתם, קנאותם ורשעותם של בני האדם אני נוהג לרדת לכרם הזיתים, שבקצהו שוכנת המכוורת הקטנה שלי, למצוא נחמה בהתבוננות בעמלנותן של המעופפות השעירות ובסדרים החברתיים ...

הנה עוד אירוניה משובחת של שר ההיסטוריה, סרט תעודה של אל-ג’זירה, שרץ ברשת, מתאר את תעשיית הטילים המשגשגת של החמאס בעזה. בסרט מוצגים המקורות העיקריים לחומרי נפץ, לברזל ולפלדה הנחוצים למפעלי הטילים של גדודי אל קסאם. מקור אחד הוא ראשי קרב של פצצות ישראליות שלא התפוצצו ופורקו לשימוש חוזר של הצד ...