הבלוג – סוף עונת הרימונים אצל עמרם

מאת: יזהר באר

פורסם ב-7 בספטמבר 2019


לפני כמה ימים עמרם התקשר ואמר ששמע שאני מחפש עצים להסקה לקראת החורף. עקרתי עכשיו את מטע הרימונים שלי, ליד בית הקברות. לך לשם ותיקח, אמר לי. לקראת סוף היום, כשלהט השמש התרכך קמעה, רתמתי את העגלה הנגררת לג'יפ העמסתי עליה את מסור השרשרת, ויצאתי לבית הקברות המצוי על גבעה קטנה בטבורו של העמק. ערימה דוממת של שלדי עצי רימון חיכתה לי שם כמובטח. לידה השתרע ריק וזנוח השדה שהיה עד לא מזמן מטע רימונים משגשג. בכל שנה, לפני החגים עמרם היה עושה סיבוב בישוב ומחלק רימונים שזה עתה נקטפו מהעצים האלה – מי שלא טעם מהם לא יודע טעמו של רימון מהו. אבל החקלאות מתה; המים התייקרו, הטיפולים רבים, היבוא זול, לממשלה לא איכפת ובעיקר – הגנבים חוגגים. כמה אפשר להפסיד. השנה נמאס לו, הוא העלה על השטח די.9 ועקר את הרימונים. לא את הכל, הוא השאיר ארבע שורות מזן משובח במיוחד, שמקדים להבשיל. כאלה שגם הגנבים אוהבים. לפני החגים, כשהרימונים האלה נוצצים על העצים בפיתוי שקשה לעמוד בו עמרם נוהג לשלוח את מוחמד לסיבוב גנבים. לעתים רחוקות הוא חוזר בידיים ריקות.
הפעלתי את המסור והתחלתי לחטוב מגזעי הרימון שבערימה הענקית כשמוחי של עמרם הגיע עם הטנדר לסיבוב שלו. מוחי (ככה קוראים לו היהודים) יודע לתת בהם סימנים: לפעמים מדובר בעובר אורח בעמק, טייל מזדמן, שעבר עם הג'יפ שלו בשביל בין השדות וחמד סל רימונים. יש ומדובר דווקא בתושב אחד מישובי העמק שהיה בדרכו הביתה וחשק בפרי העסיסי. לעתים זה גבר ולפעמים אשה. המהדרין באים לעשות קטיף עם הילדים.
"פעם תפסתי קצין צה"ל, עם שלושה פלאפלים על הכתף (אלוף משנה), שירד עם הילדים שלו למלא את האוטו ברימונים…"
והוא המשיך "בחיים, לעולם לא יספר לך מישהו שעבר בשביל, שביקש ממני רימון או שניים או שלושה ולא נתתי לו, אבל למה לגנוב? לא אחד, לא שניים, למלא סלים? ובעיקר, אחרי שאני מדבר איתם הם מוציאים לי אצבע משולשת ומסתלקים עם הפרי. אין טיפת בושה."
עמרם ומוחי פיתחו שיטה חינוכית, שיקומית, לטיפול בגנבים: ראשית, מצלמים את לוחית הזיהוי של הרכב ואת בעליו ואז פונים אליו בשאלה המתבקשת: למה אתה לוקח משהו שהוא לא שלך? באין מוראה של מלכות רבים מהלקחנים יצחקו להם בפרצוף ויסתלקו עם שללם. אז יגיע השיעור. עמרם יברר את זהות החמדנים עפ"י מספר הרישוי של רכבם ויגיע אליהם הביתה או למקום העבודה על מנת לביישם ולהשית עליהם את העונש המתאים, לפי גודל המלקוח ולפי החוצפה. 800 ₪ תרומה למגן דוד אדום, 500 ₪ תרומה לבית חולים וכיוצ"ב. בהתחלה הם כועסים ורוטנים, אבל האלטרנטיבה – פתיחת תיק במשטרה פחות נעימה וכך התרומה לקהילה מועברת וכולם מרוויחים. בין שלל עיסוקיו מוחי נוהג גם להסיע ילדים מוגבלים לאחד המוסדות בעמק. את אחד הגנבים שתפס בשדה אילץ להשית תרומה מתאימה למוסד. כך ממירים רוע ומפיצים צדקה וחסד בעולם.
תשאלו מה אירע לקצין צה"ל הבכיר שנתפס על חם גונב רימונים מהחלקה של עמרם? ובכן, הקצין הגיע אל עמרם הביתה להתחנן על הקריירה הצבאית שלו. הפלאח הרחום סיכם איתו כי בעונה הבוערת יבוא עם ילדיו לעבוד אצלו יומיים בקטיף רימונים. הרי את העבודה הם כבר מכירים.
"היהודים אומרים שהערבים גונבים", סיכם מוחי מניסיונו, "אבל אני אומר לך שזה לא נכון. מכל עשרה גנבים שאני תופס תשעה הם יהודים."
מה זה חשוב, אמרתי לו, לא שמעת שביבי מספר לכולם שהערבים גונבים את הבחירות?

עונת הרימונים אצל עמרם צילום: יזהר באר

 

סוף עונת הרימונים אצל עמרם צילום יזהר באר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *