Tag Archives: יצחק רבין

22. ההוראה המוזרה שנתן יצחק רבין לכותב הנאומים שלו

מעל פסגת הר הצופים, 28 ביוני 1967

לפני זמן מה עליתי לירושלים לראיין את מורל'ה (מרדכי) בר-און, היסטוריון וקצין חינוך ראשי לשעבר, לצורך הכנת פרק ל"פרות קדושות – מיתוסים ישראליים", שאמור לעסוק במיתוס דויד וגולית, על יחסי הכוחות בזמן המלחמה ב-48'. בר-און, אדם מרשים ואיש ספר, זכור גם כמי שכתב את הנאום שנשא הרמטכ"ל יצחק רבין בהר הצופים מיד לאחר מלחמת ששת הימים. נאומו של רבין/בר-און, עורר אז הד ציבורי רחב היות ובניגוד לרוח האופוריה המשיחית שאפפה את הארץ בעקבות תוצאות המלחמה, היו אלה דברים מתונים, ערכיים (יש שיגידו נאיביים), ללא שחץ לאומני וללא דברי רהב. לא היתה בהם שמחה לאידו של האויב שהובס, ואף היתה בהם נדיבות, לא מובנת מאליה.
בסיום הראיון ולאחר שכבר כיביתי את מכשיר ההקלטה אמרתי לבר-און, שבסופו של יום, יותר מאשר בשל ספריו הרבים ומחקריו, הוא עשוי להיזכר אולי בעיקר בזכות אותו נאום יוצא דופן של רבין על הר הצופים ב-28 ביוני 1967 – נאום שהוא כתב עבור רמטכ"ל ששת הימים.
מורלה הסתובב אלי ואמר בארשת רצינית: "ראשית, אם אני הייתי נואם את אותו נאום ממש איש לא היה זוכר אותו. זוכרים אותו כי רבין אמר את הדברים. שנית, אני אמנם כתבתי את הנאום אבל התכנים נכתבו בהתאם להנחייתו של רבין."
מה היו ההנחיות שלו? הסתקרנתי.
"היתה לו בעצם הנחיה אחת. הוא אמר לי: תכניס מוסר!"
ביום השנה ה-22 לרצח רבין נזכרתי בשיחת חדר המדרגות הזאת עם מורל'ה בר-און.

 

להאזנה לראיון שנעשה עמי בתכניתו של משה נגבי, "דין ודברים" ברשת ב' על ההסתה שקדמה לרצח רבין וממשיכה גם עתה, לחצו כאן:

דין ודברים, רשת ב', על ההסתה ומה השתנה מאז רצח רבין

 

צילום: רבין על פסגת הר הצופים 28 ביוני 1967  לשכת העיתונות הממשלתית, CC BY-SA 4.0 https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=59607763

14. חד גדיא – אבן מתגלגלת של קדושה, זעם ונקמה

ד"ר פייסל עמרו, בחזית התמונה (בצד, אני המראיין)

בסיפור הזה יש כל המרכיבים של דרמת אקשן טלוויזיונית: יש בו מפגשי קצוות בלתי אפשריים, דרמות וקונפליקטים אנושיים, מוות והצלה, שנאה ונקמה. מעורבים בו גורל עיוור וכוחות כבירים שמשפיעים ומכוונים את הגיבורים הראשיים – גיבורים באל כורחם. נשמע כאן את הסיפור הלא ייאמן, על רופא ערבי שלא ישכח איך רופא יהודי הציל את חייו, על אסיר עולם מספר 397 ועל התגלגלותה של אבן קדושה דרך מעגל של זעם ונקמה, דם ומוות וגילוי מפתיע בסופו. הסיפור הזה יכול להיות גם משל על חיינו בארץ הזאת בימים האלה ואולי הוא יכול גם לרמז על מה שצופן לנו העתיד.

הגיבורים הראשיים הם שני רוצחים; יהודי וערבי, 50 הרוגים מוסלמים, 3 נרצחים יהודים, שוטרים ומתפללים, רופאים, רוצחים ומצילים, ואבן קדושה אחת. חד גדיא. סיפור אמיתי לפסח. האזינו ושפטו!

 

עאמר אבו סרחאן – רוצח בשם אללה

ד"ר ברוך גולדשטיין – רוצח בשם אלוהים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צ'רלי שלוש ז"ל

 

 

 

 

 

 

מוסיקה:

מקהלת נשים יהודית ערבית, ראנה – חד גדיא,

  Hicham Chahidi – Gouttes

  (Zinaida Trokai – The Spirit of Russian Love (free music archive

לקריאה נוספת:

קשר מסוכן: דינמיקת ההתעצמות של ארגוני המקדש

קשב: הר הבית

קריאה למוסלמים: פנו את הר הבית

נעצרו פעילי מקדש שתכננו להקריב גדי בהר הבית