Tag Archives: יצחק רבין

25. 30 שנה לאינתיפאדה הראשונה – איך פתאום קם עם ומתחיל ללכת

אינתיפאדה צילום: ניצן שורר

"קיבינמאט עם הפלסטינים האלה, אפילו מסמרים לא תזרקו על הכביש? מה הולך פה, איך זה יכול להיות?"

(דורון תמיר, קצין המודיעין של פיקוד מרכז, משתהה מהשקט המתמשך, רגע לפני פרוץ האינתיפאדה)

האינתיפאדה הראשונה התחילה כהתקוממות עממית שעיקרה שביתות, תהלוכות, הנפת דגלים, ציורי סיסמאות על קירות, הבערת צמיגים, יידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה.

היא פרצה לאחר 20 שנים של שקט יחסי, ששרר מאז כיבוש השטחים בידי ישראל ב-1967, ונמשכה שש שנים, עד תחילתו של תהליך אוסלו. נהרגו במהלכה 1,551 פלסטינים ו-421 ישראלים, והיא שינתה במידה רבה את פניו של הקונפליקט

אין ספור הסברים, מאמרים מחקרים וספרים ניסו לפענח, להבין ולהסביר את הפנומן שהתחיל בדצמבר 1987- איך פתאום עם שלם קם ומתחיל ללכת, מצויד בדגלים, אבנים ובזעם אין אונים, לכאורה ללא כל אזהרה מוקדמת, ואומר לאו רבתי לשלטון ישראל ברצועת עזה ובגדה המערבית.

בפרק הזה ננסה להבין מדוע, איך והיכן באמת פרצה האינתיפאדה הראשונה ומדוע דווקא בעיתוי הזה. האם באמת הורה שר הביטחון יצחק רבין למפקדי צה"ל לשבור למפגינים ידיים ורגליים, כפי שנטען? כיצד השפיעו חילופי הממשלות בישראל ושינוי המדיניות הזוחל על האוכלוסיה בשטחים? מה ידעו המומחים לענייני ערבים ומדוע הופתעו? נשמע כאן את אבחנותיהם של האלופים בדימוס שמואל גורן, מתאם פעולות הממשלה בשטחים בפרוץ האינתיפאדה, ושל איציק מרדכי, מפקד הפיקודים דרום ומרכז, של תא"ל בדימוס דורון תמיר, קצין המודיעין של פיקוד מרכז אז, של תא"ל בדימוס יצחק שגב ושל המזרחן פרופ' אברהם סלע. הם היו מהישראלים הקרובים ביותר לאירועים, מצד הממשל הצבאי. עדויות הראיה, התובנות והלקחים שהשמיעו ממרחק של 30 שנה, בכנס שהתקיים במרכז למורשת המודיעין,  ראויים להקשבה ולמחשבה.

האזינו שיפטו ושתפו!

הערה: להאזנה קלה ומיטבית לכל הפרקים במכשירי אנדרואיד מומלץ להוריד אפליקציית ההאזנה בלחיצה על הקישור הבא: appyet להורדת אפליקצית האזנה

לאחר הורדת האפליקציה נא להזין בה את ה-RSS הבא:  /http://parotk.com/feed

מוסיקה: Bensound comroyalty – free-music  www.bensound.com

אות פתיחה: גוטס-הישאם חאידי

לקריאה נוספת:

שלושים לאינתיפאדה הראשונה: בחזרה לארבעת הצעירים שנקברו חיים

נתונים: הרוגים באינתיפאדה הראשונה

לכניסה לפרק הבא, פרק 26:

אני, אחמד אל-ג'עפרי, מילדי האבנים של האינתיפאדה הראשונה – מחכה לשלישית

22. ההוראה המוזרה שנתן יצחק רבין לכותב הנאומים שלו

מעל פסגת הר הצופים, 28 ביוני 1967

לפני זמן מה עליתי לירושלים לראיין את מורל'ה (מרדכי) בר-און, היסטוריון וקצין חינוך ראשי לשעבר, לצורך הכנת פרק ל"פרות קדושות – מיתוסים ישראליים", שאמור לעסוק במיתוס דויד וגולית, על יחסי הכוחות בזמן המלחמה ב-48'. בר-און, אדם מרשים ואיש ספר, זכור גם כמי שכתב את הנאום שנשא הרמטכ"ל יצחק רבין בהר הצופים מיד לאחר מלחמת ששת הימים. נאומו של רבין/בר-און, עורר אז הד ציבורי רחב היות ובניגוד לרוח האופוריה המשיחית שאפפה את הארץ בעקבות תוצאות המלחמה, היו אלה דברים מתונים, ערכיים (יש שיגידו נאיביים), ללא שחץ לאומני וללא דברי רהב. לא היתה בהם שמחה לאידו של האויב שהובס, ואף היתה בהם נדיבות, לא מובנת מאליה.
בסיום הראיון ולאחר שכבר כיביתי את מכשיר ההקלטה אמרתי לבר-און, שבסופו של יום, יותר מאשר בשל ספריו הרבים ומחקריו, הוא עשוי להיזכר אולי בעיקר בזכות אותו נאום יוצא דופן של רבין על הר הצופים ב-28 ביוני 1967 – נאום שהוא כתב עבור רמטכ"ל ששת הימים.
מורלה הסתובב אלי ואמר בארשת רצינית: "ראשית, אם אני הייתי נואם את אותו נאום ממש איש לא היה זוכר אותו. זוכרים אותו כי רבין אמר את הדברים. שנית, אני אמנם כתבתי את הנאום אבל התכנים נכתבו בהתאם להנחייתו של רבין."
מה היו ההנחיות שלו? הסתקרנתי.
"היתה לו בעצם הנחיה אחת. הוא אמר לי: תכניס מוסר!"
ביום השנה ה-22 לרצח רבין נזכרתי בשיחת חדר המדרגות הזאת עם מורל'ה בר-און.

 

להאזנה לראיון שנעשה עמי בתכניתו של משה נגבי, "דין ודברים" ברשת ב' על ההסתה שקדמה לרצח רבין וממשיכה גם עתה, לחצו כאן:

דין ודברים, רשת ב', על ההסתה ומה השתנה מאז רצח רבין

 

צילום: רבין על פסגת הר הצופים 28 ביוני 1967  לשכת העיתונות הממשלתית, CC BY-SA 4.0 https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=59607763

14. חד גדיא – אבן מתגלגלת של קדושה, זעם ונקמה

ד"ר פייסל עמרו, בחזית התמונה (בצד, אני המראיין)

בסיפור הזה יש כל המרכיבים של דרמת אקשן טלוויזיונית: יש בו מפגשי קצוות בלתי אפשריים, דרמות וקונפליקטים אנושיים, מוות והצלה, שנאה ונקמה. מעורבים בו גורל עיוור וכוחות כבירים שמשפיעים ומכוונים את הגיבורים הראשיים – גיבורים באל כורחם. נשמע כאן את הסיפור הלא ייאמן, על רופא ערבי שלא ישכח איך רופא יהודי הציל את חייו, על אסיר עולם מספר 397 ועל התגלגלותה של אבן קדושה דרך מעגל של זעם ונקמה, דם ומוות וגילוי מפתיע בסופו. הסיפור הזה יכול להיות גם משל על חיינו בארץ הזאת בימים האלה ואולי הוא יכול גם לרמז על מה שצופן לנו העתיד.

הגיבורים הראשיים הם שני רוצחים; יהודי וערבי, 50 הרוגים מוסלמים, 3 נרצחים יהודים, שוטרים ומתפללים, רופאים, רוצחים ומצילים, ואבן קדושה אחת. חד גדיא. סיפור אמיתי לפסח. האזינו ושפטו!

 

עאמר אבו סרחאן – רוצח בשם אללה

ד"ר ברוך גולדשטיין – רוצח בשם אלוהים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צ'רלי שלוש ז"ל

 

 

 

 

 

 

מוסיקה:

מקהלת נשים יהודית ערבית, ראנה – חד גדיא,

  Hicham Chahidi – Gouttes

  (Zinaida Trokai – The Spirit of Russian Love (free music archive

לקריאה נוספת:

קשר מסוכן: דינמיקת ההתעצמות של ארגוני המקדש

קשב: הר הבית

קריאה למוסלמים: פנו את הר הבית

נעצרו פעילי מקדש שתכננו להקריב גדי בהר הבית