בוסתן בעמק

עץ זית זה נמצא בשפרעם, והוא העתיק ביותר בישראל ואולי בעולם כולו (אף שיש לו כמה מתחרים על התואר ביוון). גילו כ-3,400 שנה, היקף גזעו יותר מ- 14 מטר והוא עדיין נותן פרי (חשדנים תירגעו, העניין נבדק עפ”י הפרמטרים המקובלים בקביעת גילם של עצים). בחצר כנסיית גת שמנים בירושלים נמצאת ...

המסיק שהתחיל אצלי ביום שישי, נפל במקרה על יום השנה הבינלאומי לעץ הזית, אבל הוא היה פחות חגיגי מבשנים עברו. היו הפעם סיבות שהורידו את מפלס מצב-הרוח של הזייתים; היבולים היו חלשים והגשם בושש לבוא. עצי זית בני אלפי שנים בגליל חווים בשנים האחרונות על בשרם המסוקס את העולם משתנה, ...

הקיץ הזה הביא הרבה צער על האדם ובעלי החיים, עד כי אי אפשר היה להימנע עוד מהתהייה על תפקידו של הרוע במעגל החיים הגדול. לסיפור הזה אין ממש התחלה, כיוון שיחל הסיפור באשר יחל, תמיד יהיו סיפורים קודמים ומלחמות קודמות. וכך, עוד לא סיימתי להיאבק  בינבוטים ובכשות, בחבלבל, ביבלית ובשרכי ...

לפני כמה ימים כשחלפתי דרך הבוסתן שלי הבחנתי בתחילת הבשלת המישמש. הפירות היו כל כך יפים ומפתים, אך למרבה הצער קצת קשים וירקרקים עדיין. קטפתי מהפרי וטעמו היו בוסרי. הסתלקתי משם בהבטחה נחושה לשוב בקרוב מאוד. מהו קרוב, כשמדובר במישמש שעונתו כה קצרה? הבוקר קמתי מעל משכבי ובפי טעם הפרי ...

כשהטילים התעופפו מעזה והתותחים והמפציצים זעמו מהצד השני והשומרים לא שמרו על החומות, אני ליקקתי דבש ראשון של רדיית אביב. כשאין הרבה מה לעשות מול איוולתם, קנאותם ורשעותם של בני האדם אני נוהג לרדת לכרם הזיתים, שבקצהו שוכנת המכוורת הקטנה שלי, למצוא נחמה בהתבוננות בעמלנותן של המעופפות השעירות ובסדרים החברתיים ...

  ביום שישי התחלנו למסוק את הזיתים, מהר לפני הגשם שיבוא, אחר-כך תהפוך אדמת החרסית של העמק לבוץ טובעני ואי אפשר יהיה להסתובב בחוץ. אחד מחלוצי העמק תיאר את הבוץ המיוחד הזה “שאינו ניתן, לא לכיבוש ולא לייבוש ואפילו אסרנוהו בעבותות המלט וברתמת המדרכות, עדיין הוא פורץ ועובר על גדותיו, ...

2 בנובמבר 2020: היום לפני 103 שנים שלח רוזן אנגלי, חבר במסדר הבירית מכתב למיליונר יהודי ובו הבטיח חבל ארץ שלא שייך לו לעם שעדיין לא הגיע לשם. “הצהרת בלפור” קראו לזה. מאז לא מפסיק הריב על אותו חבל ארץ נידח בין העם שקיבל את המכתב לבין העם שישב בו, ...

לפני כמה ימים עמרם התקשר ואמר ששמע שאני מחפש עצים להסקה לקראת החורף. עקרתי עכשיו את מטע הרימונים שלי, ליד בית הקברות. לך לשם ותיקח, אמר לי. לקראת סוף היום, כשלהט השמש התרכך קמעה, רתמתי את העגלה הנגררת לג’יפ העמסתי עליה את מסור השרשרת, ויצאתי לבית הקברות המצוי על גבעה ...