מחקרי קשב

15/12/2019

לחברי הנהלת קשב בכל הזמנים, לחוקרים/ות ולתומכים שלום רב,

כשהקמתי את קשב עם עמיתי לפני כ-20 שנה האמביציות היו בשמיים. מי לא רוצה להשפיע ולשנות את העולם? או לפחות, את הדרך שבה אנחנו מסתכלים עליו?

עמותת קשב, שקמה אחרי רצח רבין במוטיבציה לחשוף ולהילחם בזרמי המעמקים העכורים שמפעפעים בחברה הישראלית המקצינה, הוציאה קודקס עצום של מחקרים, על הקבוצות והמגמות המסוכנות בחברה ועל הסיפור שמספרים לנו מתווכי המידע. אחד מגיבורנו הראשיים היה "הנרטיב", זה שמשתולל עכשיו בראש חוצות ומאיים להחריבנו. נדמה לי, שמי שהתבונן בממצאים בשעת יציאתם לאור יכול היה למצוא בהם את האקדח שיירה במערכות הבאות.

קשה לאמוד אם וכמה הצלחנו להשפיע והאם שינינו משהו בחברה הישראלית, אך כשבוחנים את מחקרי קשב ברטרוספקטיבה נדמה לי שאפשר לראות בהם את הצפוי לבוא, כמו במשקפת פלאית שרואה למרחוק. התרופפות המנגנונים הדמוקרטיים של המדינה לצד סיקור מוטה ונרטיביים שקריים שיצרה התקשורת תרמו לפורענויות שיבואו אחר-כך.

כתבתי על כך ועל האבולוציה של קשב ברטרוספקטיבה אין עם מי לדבר ויש מה לעשות לרגל ההחלטה שקיבלנו לאחרונה להעלות את כל מחקרי קשב אל אתר העין ה-7.

הקורפוס המחקרי העשיר שיצר קשב בשנות פעילותו הוא מהדברים האזרחיים החשובים ביותר שהייתי שותף להם ואני גאה בו. כל זה לא היה קורה בלי האנשים הנהדרים שנשאו את העגלה, אנשי האקדמיה דניאל דור (שהוביל ופרץ דרך) והגר להב, החוקרים הבכירים שירי אירם ועופר ולודובסקי, מיכל זק, אנשי הוועד וכל האחרים, שלא אנקוב בשמם כדי לא להעליב את הנותרים. תודתנו נתונה כמובן גם לדויד גרוסמן, שהסכים לייצג את הארגון בציבור כנשיאו.

לפני שנים אחדות עזבתי את ירושלים ועקרתי לעמק יזרעאל, שם הקמתי את ביתי החדש ונטעתי חורשה וכרם. שם גם התחלתי פרויקט חדש, הפודקאסט פרות קדושות – מיתוסים ישראליים, שאף הוא, גם אם בדרך שונה, עוסק בזרמי המעמקים של התודעה הישראלית.

המעבר לעמק והעיסוק בפרות הקדושות מילא את רוב זמני ופעילות קשב התמעטה עד שעלתה השאלה הבלתי נמנעת של אופן המשך קיומו. מתוך הכרה באיכותם ובחשיבותם של חומרי המחקר ולנוכח ההתעניינות הנמשכת של תלמידים, מורים, סטודנטים לתקשורת וחוקרים במוצרים שלנו החלטנו לשמר את הספרייה הייחודית שיצרנו ולהעביר את כל הקורפוס המחקרי של קשב להצגה באתר העין השביעית.  נדמה לי שאין לכך אכסניה טובה מזו.

בתודה ובברכה לכל מי שלקח/ה חלק במסע, שלא הסתיים…

יזהר באר