הבלוג – גדולים מהחיים

מאת: יזהר באר

פורסם ב-5 במאי 2018

לא אורחת גמלים ירדה לכרוע… צילום יזהר באר

ביום חם במיוחד השבוע עלינו לאזכרה בהר המנוחות בירושלים, העיר היחידה בעולם שבה יש זכות הצבעה גם למתים, כמו שאמר עמיחי. בכניסה לנקרופוליס הענקית שצומחת בכניסה לבירה נזרעו בשעת בוקר מוקדמת עשרות מחסומים, ותכונה גדולה רחשה מסביב; אנשי מג"ב, שוטרים, אנשי שב"כ, פועלי במה ואנשי מדינה אחרים, טרחו במרץ להכין אירוע כלשהו שעדיין לא היה ברור לנו טבעו. כשירדנו אל חלקת הקבר מצאנו את עצמנו בתוך אוהל ענק שנמתח לאורך עשרות רבות של מטרים, מכסה את מורדות ההר ומעניק צל מן ההפקר לעיר המתים. קצין השב"כ שהתיר לנו להתייחד עם זכר הנפטר שלנו, בעודו מפקיד עלינו משגיחים, סירב לגלות את הסיבה למהומה, אך די מהר התבררה מהותה שכן, אי אפשר היה להתעלם מהפועלים שטרחו למרק את קברה של חווה בן ארצי, אמה של שרה, שיום מותה ט"ז באייר, הוא בדיוק מועד ביקורנו במקום. ובעודנו נדהמים מההשקעה העצומה באירוע המשפחתי, הלא ממלכתי הזה, שעמד להתקיים בקרוב (ספרתי שישה כיסאות בלבד סביב לקבר), ניסיתי למצוא בו לפחות צידוקים אבטחתיים, שכן יש להניח שהבעל יצטרף אל אשתו ומי יודע מה זוממים האויבים אחרי שגנבו להם את הסודות מהמחסן בטהרן.
בכ"ז קשה היה לסבר את האוזן ואת המחשבה, שהרי גודלו של המבצע ומספרי השוטרים, המאבטחים, אנשי הבמה, וממרקי המצבה ומסיעי כסאות הפלסטיק, והיקף ההשקעה מתאימים יותר לאותו מבצע שינוע של חצי טון מסמכים מסווגים מבירת האויב ולא לאירוע פרטי בבית קברות.
ומכיוון שצל מלאכותי של אוהל ענק כיסה את מורדות הר המנוחות, ורוח נעימה נשבה, ניצלתי את ההזדמנות לשוטט ולדלג בין המתים, מקברו של לוחם המחתרות שלמה כהן, שכבל אחד של האוהל הענק נרתם אל הברוש שליד מצבתו, דרך קברו של לוחם ההגנה דוד הריס "צלם אמן צנוע, ישר דרך ואהוב על הבריות", ועצרתי ליד מצבתו של לוחם האצ"ל יעקב ברהום עליה נחרטו מילים, כמו צוואה אקטואלית: "לוחם קרבות ואין יותר מן השלום – שמרו על חברה דמוקרטית וה' ישמרכם לעד".
כמה שורות מעליו שכבו במנוחת עולם הזוג צילה ובנציון נתניהו.
על מצבת השיש של נתניהו האב נחרטו המילים הללו:
"היסטוריון דגול. עורך האינציקלופדיה העברית, מייסד ועורך עיתון 'הירדן'. ממנהיגי הציונות הרביזיוניסטית. פעל לגיוס תמיכת ארה"ב להקמת המדינה 1940-48. מחבר 'מקורות האינקוויזיציה'. שכל את בנו בכורו סא"ל יונתן נתניהו ב'מבצע יונתן' באנטבה 4 ביולי 1976….."
מקובל שהיהודים קוברים את מתיהם תחת מצבת קבורה – עליה מציינים את שם הנפטר, תאריך לידתו ותאריך פטירתו. לעיתים מוסיפים כמה מילים המייחדות את האדם הנפטר.
בעולם העתיק ובאי אלה אימפריות אפשר ומקימים לאנשי המעלה גם מצבת זיכרון במטרה לפארם.
אומרים שמצבות מספקות מידע רב ערך על התרבות המקומית בזמן בנייתן; על קברו של דוד בן גוריון נרשמו רק שנת לידתו, עלייתו לארץ ומותו. על קברו של לוי אשכול חרוטים תאריך לידתו ומותו. על קברו של מנחם בגין נרשם: "מנחם בגין בן חסיה וזאב דב". על קברו של יצחק רבין, שנרצח, חרוטות שתי מילים בלבד: "יצחק רבין".
גם משה דיין, חצי אל בחייו, נטמן על גבעה בעמק תחת מצבה צה"לית פשוטה ובה מופיעים תאריכי לידתו ומותו. אין איזכור למעלליו הרבים בחייו בעולם הזה.
על קברו של אריק איינשטיין האהוב נחרטה רק שורת שיר של חלפי "אני מצמצם את עצמי לנקודה אלמונית – שלא להטריד בגופי מלכויות".
ספק אם בן ציון נתניהו, שעזב את הארץ נרגן על שלא הכירו בגדולתו בחייו, היה מסכים לטקסט שחרט בנו – והוא עצמו זלזל בגדולת הבן – שהרי יותר מאשר נוסח כזה מלמד על הנפטר הרי הוא מעיד על הבן החי.

היסטוריון דגול
ראש ממשלה נחבא אל הכלים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *